מאת: עו"ד אבי לוטן

בתי המשפט הכירו בזכות החולה לאוטונומיה כראש נזק עצמאי בר תביעה. זכותו של אדם לאוטונומיה הוגדרה כזכותו להחליט על מעשיו ומאווייו בהתאם לבחירותיו, ולפעול בהתאם לכך. הכרה בזכות לפיצוי עקב פגיעה בזכות לאוטונומיה במסגרת תביעה בגין רשלנות רפואית מעניקה הגנה למעמדו האוטונומי של החולה בתהליך קבלת ההחלטה ולזכותו לקבל מידע לצורך גיבוש עמדתו ביחס לביצוע טיפול רפואי.

בע"א 8126/07 עזבון המנוחה ב.צ נ' בית החולים ביקור חולים נקבע כי יש לפצות את התובעים בגין הפגיעה באוטונומיה של היולדת עקב כך שלא יידעו אותה בדבר הסיכונים הכרוכים במתן פיטוצין.

המנוחה נולדה ביום 18.1.2000 בבית החולים ביקור חולים. אמה של המנוחה, הגיעה לבית החולים ביום 18.1.2000 בשעות הצהריים והיא בשבוע ה-40 להריונה. בבית החולים עברה האם בדיקות אשר העידו כי טרם הגיע זמנה ללדת, אולם בבדיקת האולטרה סאונד שנערכה לה נמצא נוזל מסביב לליבו של העובר. לפיכך, ולאור העובדה כי כבר במהלך מעקב ההיריון נתגלו בדמה של המערערת שני נוגדנים המסכנים את העובר, הוחלט כי אין לשחררה לביתה. לאחר שלא נצפתה התקדמות בתהליך הלידה, המליצה לה רופאה בבית החולים, על זירוז הלידה באמצעות מתן תרופה מזרזת - פיטוצין. האם היולדת התייעצה עם בעלה, אשר פנה להתייעץ בעניין עם רבו. משחלף הזמן, הורתה הרופאה על מתן הפיטוצין ובעקבות כך הובהלה היולדת לניתוח חירום. בסיומו של הניתוח הקיסרי נולדה בשעות הלילה התינוקת המנוחה. בתחילתו של הניתוח הקיסרי התברר כי ליולדת ישנו קרע ברחם. משלא הועילו הניסיונות לתפור את הקרע, הורה הרופא האחראי על הניתוח, על כריתת הרחם. התינוקת שנולדה היתה במצב רפואי קשה. בשנה הראשונה נזקקה התינוקת לטיפולים רפואיים רבים בבית החולים. ביום 10.1.2002 נפטרה התינוקת, עוד בטרם הגיעה לגיל שנתיים. בגין כריתת רחמה של האם דנן ובשל מצבה הרפואי הקשה של התינוקת הגישו האם ובן זוגה תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה כי בית החולים נהג ברשלנות במהלך הטיפול.

בערכאה זו נדחתה תביעת הרשלנות כנגד בית החולים, אולם נטען כי נתקיימה פגיעה באוטונומיה של המטופלת, משלא הוסברו לא הסיכונים בשימוש בפיטוצין לזירוז הלידה. בית המשפט קבע כי נעשתה פגיעה קשה באוטונומיה של התובעת, ככל שהדבר נוגע לנתונים שלא נמסרו לתובעת לפני מתן הפיטוצין. זכותו של כל בן אנוש לשקול באופן עצמאי איזה טיפול לקבל, או שלא לקבל. כדי שתוכל היולדת לקבל החלטה מושכלת, חובה על הצוות הטיפולי למסור לה את המידע המלא, כולל כל הסיכונים. מן התובעת נשללה זכות הבחירה האוטונומית המלאה לפני שקיבלה את הפיטוצין. אמנם, נקבע כי לא הייתה מניעה ליתן לתובעת פיטוצין וכי לא הוכח קשר סיבתי בין המינון הנמוך של הפיטוצין לבין כריתת הרחם ומות התינוקת. אולם, עדיין זכאית התובעת, ככל אדם אחר, לסרב לטיפול, גם אם יתרונותיו עולים על חסרונותיו, וסיכוייו גוברים על סיכוניו. הנתבע פגע באוטונומיה של התובעת, ועל כן עליו לפצותה. יש להורות לנתבע לשלם לתובעת סך של 100,000 ₪, כפיצוי על הפגיעה באוטונומיה שלה.

לאור זאת, הוגשו ערעורים הדדיים על פסק הדין. בית המשפט העליון דחה את הערעורים וקבע כי ידיעה כללית של המטופל על סיכונים אפשריים כתוצאה מהטיפול אינה פוטרת את הרופא מלחזור ולהציג בפניו את מכלול הסיכונים. זאת בפרט ששימוש בפיטוצין דורש את הסכמתה של היולדת, כאמור בחוק זכויות החולה. במקרה דנן, לא הוסבר ליולדת כי שימוש בפיטוצין יכול לגרום לצירים מוגברים שעלולים לגרום לקרע ברחם. על כן, מחדל זה פגע באוטונומיה של המטופלת ובכלל זה, ביכולת הבחירה שלה.

לעניין גובה הפיצוי, בית המשפט קבע כי יש להניח שהמטופלת, בהתחשב בנסיבות המקרה, היתה נותנת הסכמתה גם אילו היו מוצגים בפניה הסיכונים הטמונים במתן הטיפול. לכן יש לפסוק את הפיצוי הספציפי בראש נזק זה ,אך ככלל הוא אינו יכול להיות גבוה. יתכן כי השופט קמא פסק על הצד גבוה, אך נראה כי אין בכך כדי להצדיק התערבות או שינוי בגובה הפיצוי.

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית.
טל': 03-6916555, מוקד הודעות: 03-7542221, אתר אינטרנט: www.lotan-law.co.il, דוא"ל:alotan@lotan-law.co.il